פסק-דין בתיק ק"ג 4264-10

1.         לפנינו תביעה למתן צו הצהרתי, לפיו זכאית התובעת לקבל מהנתבעת את מלוא כספי קצבת השאירים בעקבות פטירת בעלה.

הרקע העובדתי

2.         התובעת, גב' ז'נט סילברברג, ילידת שנת 1937, הינה אלמנתו של המנוח הרי סילברברג ז"ל (להלן: המנוח), אשר עבד, עובר לפרישתו לגמלאות, בחברת התעופה TWA, ובוטח באמצעותה בקרן הפנסיה של הנתבעת (להלן: הקרן או קרן מקפת).

3.         מאז פרישתו של המנוח לגמלאות ועד למועד פטירתו ביום 24.10.94, היה המנוח פנסיונר של קרן מקפת.

4.         במועד פטירתו של המנוח היתה התובעת נשואה לו, אולם השניים לא התגוררו יחד. טרם פטירתו ניהל המנוח מערכת יחסים זוגית עם גב' עליזה כהן, ולאחר פטירתו הכיר בית המשפט המחוזי בתל-אביב בגב' כהן כמי שהיתה הידועה בציבור שלו (ה"פ 424/95).

            התובעת הבהירה בדיון המוקדם, כי הגם שאינה מסכימה עם הקביעה האמורה - אין היא תוקפת אותה.

5.         לאחר פטירתו של המנוח חולקה קצבת השאירים לה זכאית אלמנת הפנסיונר מקרן מקפת בין התובעת ובין גב' כהן, באופן שווה.

6.         ביום 28.12.08 נפטרה גב' כהן, ומאז הפסיקה קרן מקפת לשלם את חלקה בקצבת השאירים. ביום 5.7.09 פנתה התובעת באמצעות בא-כוחה לקרן, בדרישה לקבל לידיה את סכום הפנסיה המלא - הן את חלקה והן את החלק ששולם בעבר לגב' כהן ז"ל - החל ממועד פטירתה של גב' כהן.

בקשתה של התובעת נדחתה על ידי הקרן בהסתמך על סעיף 20(ד) לתקנון האחיד, אשר קובע כי " למען הסר ספק, יובהר בזאת כי לאחר מותו של שאיר או פקיעת זכאותו לקבלת קצבת שאיר, לא יחושב מחדש סכום קצבת שאיר של שאירי הפנסיונר שנותרו".

7.         על רקע זה הגישה התובעת תביעתה לבית הדין, וזו נסבה על טענתה לפיה בשל פטירתה של גב' כהן ז"ל, על הקרן להעביר לידיה את חלקה של גב' כהן בקצבת השאירים של המנוח.

8.         בקדם המשפט הראשון שנערך בתיק הסכימו הצדדים על העברת כתבי הטענות לממונה על שוק ההון, ביטוח וחסכון במשרד האוצר (להלן: הממונה על שוק ההון), על מנת שיביע עמדתו. לאחר שהוגשה עמדתו של הממונה, והצדדים גיבשו את רשימת העובדות המוסכמות, הודיעו לבית הדין כי אין צורך בשמיעת ראיות בתיק, וכי הם מסכימים שיינתן פסק דין בהתבסס על העובדות המוסכמות וסיכומיהם בכתב.

טענות התובעת

9.         התובעת טענה כי המועד הרלוונטי לגיבוש זכויותיה, כאלמנה הזכאית לקצבת שאירים, הוא מועד פטירת המנוח, ובמועד זה חל תקנונה של הקרן משנת 1988. בתקנון זה לא נכללה ההוראה החדשה שבסעיף 20(ד) לתקנון האחיד, ועל כן, כך לטענת התובעת, לא קיימת בו הוראה כלשהי שיש בה כדי לשלול ממנה את הזכות לקבל את מלוא קצבת השאירים לאחר פטירתה של גב' כהן.

לגישת התובעת, יש לראותה כמי שהיתה זכאית, במועד פטירת המנוח, לקבל את מלוא קצבת השאירים מהקרן, אלא שבעקבות הכרזת בית המשפט על גב' כהן כידועה בציבור "נגסה" זו מקצבתה של התובעת; ומשנפטרה גב' כהן, על הקרן לשלם לה את מלוא הקצבה לה היתה זכאית מלכתחילה.

10.        התובעת טענה, לחלופין, כי גם אם ייקבע כי התקנון הרלוונטי הוא התקנון האחיד או שיש לקרוא לתקנון משנת 1988 את הוראת סעיף 20(ד) שבתקנון האחיד, הרי שמן הראוי לקבוע כי כוונת מתקין התקנון היתה לכך שלא ייערך חישוב מחדש של סכום קצבת השאירים רק לגבי השאירים שאינם אלמנת הפנסיונר. לטענת התובעת, ראוי לאבחן את מצבה של האלמנה ממצבם של יתומי הפנסיונר והוריו.

התובעת הוסיפה כי מצב בו פנסיונר נפטר ומותיר אחריו שתי אלמנות הוא מצב נדיר, ועל כן הכרה בזכותה לא תכביד על קופת הקרן.

טענות קרן מקפת

11.        הקרן טענה, בראש ובראשונה, כי העקרון בהענקת זכויות פנסיוניות לכל סוגי הזכאים הינו קביעת זכאות פעם אחת, בהתאם לנסיבות הקיימות בקרות האירוע המזכה, וכי קביעת הזכאות נותרת בעינה ולא משתנה, לאורך כל ימי חייו של הזכאי לקצבה.

במקרה שלפנינו, כך לטענת הקרן, האירוע המזכה את אלמנות המנוח בקצבת שאירים הינו מועד פטירתו של המנוח ביום 24.10.94, כאשר במועד זה נבחנה השאלה מיהן השאירות הזכאיות לקצבה על פי התקנון התקף אותה עת, ומהו שיעור זכאותן. משנמצא, במועד קרות האירוע המזכה, כי למנוח שתי אלמנות, ושמנקבע שיעור זכאותן לקצבה באותו מועד, אין שיעור הזכאות משתנה עוד, ואין בפטירתה של אחת הזכאיות - גב' כהן ז"ל - כדי להביא לשינוי שיעור קצבתה של התובעת.